מרגישים כך לפעמים?
מרגישים כך לפעמים?
לא חייבים!!!
כלי קסום ללא מאמץ שעובד!!! מניסיון.
לפני מס' חודשים התחלתי תהליך ליווי אישי למנהלת מחלקה בתחילת הדרך.
פגשתי מנהלת עם עיניים דומעות, מתוסכלת וכועסת.
היא שיתפה שאין לה כוח, שעובדים מתקשרים בדקה התשעים ומודיעים שלא מגיעים, והיא מוצאת את עצמה מרבית הזמן מחפשת "פלסטרים" ל"פנצ'רים". הוסיפה ואמרה, שלא אכפת להם, שהם לא רציניים, שאי אפשר לסמוך עליהם ועוד סופרלטיבים.
בשיחות עימה ניסיתי להבין מדוע העובדים מתנהלים כך עימה? איזה מנהלת הם פוגשים? האם זו ההשתקפות שלה?
מה זה השתקפות?
1. הדדיות – זה מי שאתה עם הצד השני ולכן אתה מקבל את אותו יחס.
2. זה מה שאתה מאפשר לצד השני (אסרטיביות וגבולות)
מהתבוננות בהוויה שלה, קל היה לזהות...אם מי שהם פוגשים זה מנהלת קשה, מבקרת, כועסת, חשדנית....ברור שמי שהם יהיו איתה זה כועסים, מבקרים...
הדרך שלהם להביע את אי האמון וההקטנה שהם חשו היא באמצעות אי הגעה לעבודה, עשייה חלקית של העבודה, עבודה שטחית, חוסר מקצועיות ועוד סממנים של חוסר מוטביציה.
עובדים גדלים לגובה שהמנהל מאמין בהם ואוהב אותם!!!
בתהליך הליווי, עבדנו יחד על שינוי ההוויה שלה כלפי העובדים. להיות מנהלת קשובה, מאמינה, סומכת, מלמדת, מפרגנת ובגובה העיניים.
וראו זה פלא, תוך זמן קצר, העובדים החזירו לה באותה מטבע, כיום אין כמעט "פנצ'רים" ואם כן הם לא מערבים אותה אלא מחפשים פתרון בעצמם, האווירה במחלקה טובה, הם מגבים אחד את השני, עובדים טוב כצוות, פתוחים ללמידה, קשובים, ומפרגנים לה על השינוי שעשתה.
וכשהם רואים את המאמץ שעשתה, הם מוכנים לעשות עבורה הרבה!!!
בשיחת הסיכום פגשתי מנהלת נינוחה ומסופקת.
ואני מוקסמת כל פעם מחדש, איך בחירה מודעת בהוויות חיוביות, מביאה לתוצאות יוצאות דופן בחיינו.
